טבריה בירת הגליל מתעוררת מתנומה, פניה קדימה והיא מזינה את עתידה בעברה המפואר. חדש וגם ישן חיים בה בכפיפה, סיפורים קורמים עור וגידים והאוזניים רוצות לשמוע עוד...  בתים מאבני בזלת במתחם העיר הישנה חופנים בתוכם סיפורים מופלאים בין כותליהם, חומה שמבצבצת פה ושם מהווה עדות לחומה שהקיפה את העיר, בתי כנסת יהודיים בני מאות שנים עדיין פעילים ולצידם כנסיות. סירות וספינות ססגוניות שטות בכנרת והמדרחוב מתעורר לחיים לקראת הערב.

טבריה, אחת מארבעת ערי הקודש, נבנתה על-ידי הורדוס אנטיפס בסביבות שנת 20 לספירה ונקראה טבריה לכבודו של קיסר רומי טיבריוס.  באותה העת פרחה העיר מבחינה רוחנית וכלכלית ומאוחר יותר עברו אליה מציפורי גם מוסדות ההנהגה היהודית – הסנהדרין והנשיאות. התלמוד הירושלמי נחתם בה במאה ה- 5 , אסכולה של פייטנים ודרשנים פרחה בה בתקופת הגאונים, "הניקוד הטברייני" שהתפתח בה משמש אותנו עד היום. מעמדה כעיר מחוז נשמר לאורך התקופות הן תחת השלטון הרומי, והן תחת השלטון הביזנטי, המוסלמי והצלבני.
זמנים קשים - רעידות אדמה, כיבושים חוזרים ונשנים, מחלות מגפות - צמצמו את הישוב היהודי בעיר. בשנת 1956 ניסתה הגבירה דונה גרציה מנדס לחדש את הישוב היהודי בעיר כאשר היא רואה בטבריה בסיס למדינה ליהודים בא"י. במאה ה- 18 נעשה ניסיון שני ומוצלח יותר על ידי  רבי חיים אבולעפייה, אשר מזומן לעיר על ידי שליט האזור השייח' ד'האר אל עומר על מנת לחדש את היישוב היהודי. רבי חיים אבולעפיה הוא שבונה את הבסיס לעיר טבריה הנוכחית.

כאן בעיר, בין השכונות, נמצאים קברות צדיקים כמו הרמב"ם, רבי מאיר בעל הנס, רבי עקיבא, רמח"ל ואחרים המהווים מוקד עלייה ליהודים מהארץ ומהתפוצות. בכנרת משייטות ספינות להנאתם של המבקרים ובקיץ מתקיימת פעילות מים ענפה בחופים המסודרים. משמורת יער שוויץ נדמה שניתן לגעת בהרי הגולן... תצפיות, היסטוריה, ארכיאולוגיה שווקים וירידים  - אתמול היום ומחר, כולם חיים בכפיפה אחת.